הכניסה לראיון גדול יכולה להיות אימתנית, שלא דומה לתחושה שדמיין שהיית אם היית עומדת לקפוץ ממטוס בפעם הראשונה אי פעם.
כמובן, יש סיכון מועט למוות בפועל (אלא אם כן, כמובן, שאתה פונה באופן בלתי סביר למאמן ראשי בבית הספר לאימוץ אריות), אך בכל זאת מדובר בתרחיש מייצר חרדה.
זימן את הביטחון העצמי שלך והעלה את אומץ ליבך בחמש דרכים קלות.
1. עצור את סיפור המספרים
התפקיד העיקרי של המוח שלך הוא למזער סכנה ולמקסם את התגמול, כך במצב שיש תוצאה לא ידועה - במיוחד מצב שאתה עלול לפשל - המוח שלך יתחיל לספר לך סיפורים שנועדו לשמור עליך, סיפורים שיעזרו לך מלהרגיש את המחץ.
המוח שלך תמיד יסובב סיפורים כאשר הוא לא יודע מה יקרה, ולכן חיוני שתזהה מה עושה המוח האנליטי שלך מדי ביצירת עבודות הבדיון האלה.
שימו לב לדאגות מלאות הפחד ותנו לעצמכם לשקול את ההילוליות שבהן לרגע, ואז להחזיר את עצמך למצב המציאות. זו הדרך היחידה שאתה הולך לבנות את הביטחון שאתה צריך לראיון ביתי.
2. חזור למיטבך
להיות במיטבך פירושו להיות בראש המשחק שלך, המקום בו אתה מזמזם, זורם ובאמת מרגיש חי. כשאתה במקום הזה, שני דברים קורים. ראשית, אתה פשוט משתמש בכל מה שיש לך ברגע (כל הכישורים האלה, כל החוויה הזו, כל החכמות שלך, כל הכישרונות שלך, כל החוזקות שלך וכל האינסטינקט הזה) ושנית, אתה לא נותן חרדה תפריע לביטחונך.
בראיון שני הדברים האלה משתלבים בכדי לתת לך תחושה שזה בסדר; שאתה בסדר. זה יושב בכיסא ההוא מרגיש שלם ותושייה ולא שלם ובקצה.
כדי לגייס את התחושה, נסה את התרגיל הזה: שב ועצמך את העיניים, וצלול איך זה מרגיש כשאתה יורה על כל הצילינדרים. בדוק היכן התחושה הזו גרה בגופך - אולי בבטן או בחזה או בקצות אצבעותיך. תאר לעצמך שהמקום בגופך הוא מקור האנרגיה הזו, הזרימה הזו, הכוח הזה, הקלות הזו. ואז, כשאתה זקוק לו, פשוט התמקד במקום ההוא בגופך ותחזור למיטבך.
3. נשמו
עצבים חרדים הם תגובה פיזיולוגית לסיכון, תגובה שגורמת ללבך לדפוק, כפות הידיים מזיעות ומחשבות מסתובבות. אתה די דפוק בזמן שהתגובה הזו מצליחה לתפוס אותך, אז מזל שיש לך מייצב מובנה - דרך לעגן את החוויה שלך במשהו יציב ומאפשר יותר: הנשימה שלך.
אם, לפני הראיון, אתה מתחיל להרגיש את החרדה מתחילה להתגנב פנימה, העביר את תשומת לבך בעדינות אל נשימתך. שימו לב אליו בזמן שהוא נכנס לגופכם ומחוצה לו. שמור את תשומת לבך בנשימה, הבחין בתחושות בגופך בזמן הנשיפה, ואפילו בהפסקה הרגעית בין הנשימה לנשימה החוצה.
הפרעה של התסריט שנכתב בחרדה ובמקום זאת התמקדות בנשימה מפעילה מחדש את קליפת המוח הקדם-חזיתית שלך - החלק במוח שלך שמאפשר לך לחשוב במכוון, לבטא את אישיותך ולקבל החלטות.
התנסות מלאה במעגל הנשימה שלך היא דרך להחזיר אותך למקום של קבלה בה חי ביטחון.
4. מנרמל דחייה
ככל שעוברות חוויות, דחייה היא די מיניקה. התפטרות כמועמד לעבודה גורמת לך לתהות אם אתה באמת טוב כמו שאתה חושב לפעמים. אתה מתחיל לשאול אם עשית משהו לא בסדר או שמא יש בך משהו שמנהל הגיוס פשוט לא אהב. שטיפת הבושה החמה גורמת לך להרגיש קטן וחסר חשיבות. זו הרגשה ממש נמוכה ולא מועילה להערכה העצמית שלך.
דחייה לא צריכה להיות דבר מפחיד גדול ומתנשא. אם לא תתבקש לחזור לראיון שני, זה לא סוף העולם. זה לא אומר שאתה לא מספיק טוב.
אם תגיע לסיבוב השלישי, אך בסופו של דבר אין הצעה, זה בסדר. אתה תקפוץ בחזרה. נסה לא לראות בזה פסק דין מוחלט נגדך באופן אישי, אלא פשוט כסימן לכך שלא הייתה העבודה הנכונה עבורך בנקודת זמן זו.
נסו לא לתת לדחייה המקצועית להפחית מערכם.
5. הומני את התהליך
קל להיכנס לפגישה במחשבה שהמראיין רק שם כדי לשפוט אותך. לפעמים אתה יכול אפילו להפיל אותם כ"רע הגדול "- כוח מנוגד שרוצה לתפוס אותך טועה או לומר את הדבר הלא נכון.
המציאות היא כמובן שהוזמנת פנימה מכיוון שקורות החיים שלך ומכתב השער תפסו את עיניו של מנהל ההעסקה. התבקשת להיכנס מכיוון שמישהו בחברה רוצה להכיר אותך. מנהל השכיר רוצה לשמוע יותר על החוויות שהוא קרא עליהן על הנייר, ואני מבטיח לך שאף אחד לא יחפש לראות כמה רועד אתה יכול לעשות במגפיים האלה שלך.
תאמינו או לא, הם לצידכם. הם רוצים לראות מי אתה ומה אתה יכול לעשות, וכמה טוב תתאים לצוות ולתרבות. מטרתם היא להציע את העבודה לאדם הגון שיכול להוסיף ערך, לכן ראו אותם כבעל ברית שרוצה שתנחיתו את העבודה ולא כאויב שרוצה לראות אתכם נסעו.
כשאתה מתרגל לזמן אמון באמצעות חמשת הטיפים האלה, אתה תהפוך למראיין חזק יותר ונסוח יותר. במקום לחשוש מראיון העבודה הבלתי נמנע, תצפו אליו, ביודעו שיש לכם מה שנדרש בכדי להצליח נפשית וגם פיזית.
