ב- 28 באוקטובר 2013 התעוררתי מכאב ראש.
בהתחלה לא חשבתי הרבה, רק לחץ מציק מאחורי עיניי הימנית. אבל כאב הראש מעולם לא נעלם. עברו כבר ארבע שנים וזה עדיין שם. הכאב המתמיד הוא בערך 5/10 - לא בלתי נסבל אבל נוכח כל הזמן - כאילו יש בלון מנופח בתוך הראש שלי שהוא פשוט קצת גדול מדי. יש גם תסמינים אחרים. דוקרני כאב שמקשים עלי לראות או להיות זקופים. חוסר תחושה ועקצוצים בידיים וברגליים. חולשת שרירים, כאבי פרקים. הרשימה נמשכת.
יש לי צוות רופאים שעובד להבין מה בדיוק גורם לכל הסוגיות הללו, אך התשובות עדיין לא הגיעו. האבחנה עליה הסתפקו, לפחות לעת עתה, היא כאב ראש מתמשכת יומי יומי, שהוא בעצם כאב ראש עם הופעה פתאומית ושום גורם לא ידוע שפשוט לא נעלם. אמנם ניסיתי עשרות טיפולים - מתרופות ועד אבני עצב ואפילו בוטוקס - שום דבר לא חוצה את קו הכאב שלי.
זה היה תהליך ארוך של איזון בחיפוש אחר תשובות עם קבלת החיים במצבי הנוכחי. אני צריך לנוח לעתים קרובות, ואפילו לנמנם, רק כדי לעבור את ימי. לפעמים, אני אפילו לא יכול לקום מהמיטה. בהה במסך מחשב כל היום הופך את כאב הראש שלי לרמות בלתי נסבלות.
כשהתחיל כאב הראש שלי הייתי רכזת תכנית לתכנית חינוך מחוננת. אבל העבודה במשרה מלאה הפכה בלתי אפשרית. מצאתי את עצמי כל כך מותשת וכואב לי כל כך, התקשיתי לפקוח את העיניים. בסוף היום, כשהגיע הזמן לנסוע הביתה, בקושי יכולתי לראות ישר. התפטרתי מתפקידי תוך חודש.
עבודה חלקית נראתה כמו הצעד ההגיוני הבא. אהבתי ילדים, אז קיבלתי עבודה בעבודה כמורה לאומנות ומדעים בגן גן שנגמר מהכנסייה שלי, שם ביליתי הרבה זמן בהתנדבות. החלק הכי טוב? אין מסכי מחשב. אבל ככל שאהבתי את הילדים, הפן הגופני של העבודה - להיות על הרגליים כל היום, לעשות הרמה כבדה ולהתמודד עם הרעש הבלתי נמנע בעבודה עם ילדים - היה שוב יותר מדי בשבילי.
משמרת החשיבה
המטרה שלי הייתה תמיד להיות סופר במשרה מלאה. הייתי בדרך כשסיימתי את התואר השני בכתיבה יוצרת בשנת 2012, מלא רעיונות לספרים ושירה. ידעתי גם שלפרנס כסופר יצירתי יהיה קשה, במיוחד בתחילת הקריירה שלי.
אבל הייתה לי תוכנית. הייתי מקבל יום עבודה במשך כמה שנים בזמן שעבדתי לפרסם את הספר הראשון שלי וללכת משם. זה נראה כמו הדרך הנכונה ביותר להשיג את יעדי הכתיבה תוך שמירה על תחושת יציבות פיננסית. זה היה לפני שחליתי.
כשכאב הראש שלי התחיל, הכתיבה שלי הפסיקה. איבדתי את היכולת הגופנית ואת החדות הנפשית לכתוב ולחשוב בצורה יצירתית, וכשאני לא עבדתי ישנתי. הייתי צריך למצוא דרך להפוך את הכתיבה למוקד של חנויות האנרגיה המוגבלות שלי. אז החלטתי להעריך מחדש את התוכנית שלי.
ואז הבנתי שהדרך היחידה להמשיך את מה שאני אוהבת באמת הייתה לגרום לכתיבה להתמקד בקריירה היחידה שלי. העבודה היום הייתה צריכה לעבור.
לצלול עצמאי
לאחר התלבטויות רבות, החלטתי לעשות את הצעד למלוא עצמאי במשרה מלאה. בשלב זה כתבתי מאמרים לפרסומים הכוללים את "האפינגטון פוסט" ו- HelloGiggles וגם עשיתי קופירייטינג ועריכה עבור כמה חברות שיווק דיגיטליות במהלך השנים. היה לי קורות חיים הגונים לעבודה מהסוג הזה. הייתי צריך רק לצלול פנימה ולבטוח שזה הדבר הטוב ביותר עבורי ובריאותי. כך עשיתי.
השנה הראשונה הייתה קשה. העסק היה איטי, רצף עצירות בלתי פוסק ומתחיל כשלמדתי לנווט בעולם הפרילנסרי. כסף היה חשש גדול. גרתי בבית עם ההורים שלי מאז שחליתי ובעוד הייתי כל כך אסירת תודה על העזרה שהם סיפקו, הייתי מוכנה לצאת לבד.
היו ימים שהרגשתי שלעולם לא אוכל לעבוד מספיק קשה כדי להרוויח מספיק כסף כדי לפרנס את עצמי. אבל דבקתי בזה כי ידעתי עמוק בפנים שזו האופציה הטובה ביותר עבורי.
בסופו של דבר הכל התחיל ללחוץ. הנחתתי כמה הופעות קבועות, הפקתי בלוגים של לקוחות ואפילו כתבתי תוכן רגיל לאתר טיולים. המגרשים שלי התחילו להרים ואני פרסמתי באתר Grok Nation, Healthline, The Daily Dot ואתרים אחרים. אפילו הצלחתי להוציא את אוסף השירה הראשון שלי בתוך כל זה.
זה לא יכול היה להכחיש: הייתי סופר. כמו שתמיד דמיינתי. המחלה שלי פשוט דחפה אותי לקחת קפיצת אמונה קצת יותר מוקדם ממה שתכננתי.
התאמה אידיאלית
לא הפכתי לסופר באופן המדויק אליו התחלתי. אבל בחירת קורס חלופי התבררה כהחלטה הטובה ביותר שקיבלתי בחיי. פרילנסינג פירושו שיש לי את החופש לעבוד כשאני יכול. אם אני צריך לקחת יום חופש כי אני תקוע במיטה, אני יכול לעשות את זה ולהמציא את העבודה אחר כך. יש לי גם את הגמישות לפגישות רופאים ואת כל שאר החלקים הדרושים אך זמן רב במסע הבריאות שלי.
זה אומר שאני יכול להתמקד רק בעבודה שאני באמת רוצה לעשות. אני יכול לבחור את המטלות שאני מתעניין בהן ולספר סיפורים שאני מרגיש נלהב בכתיבה. זה הופך להיות חיוני כשאתה פועל עם אנרגיה פיזית ונפשית מוגבלת.
ואולי הכי מעניין, כתיבה על מחלות כרוניות הפכה לאחת הנישות המוצלחות ביותר שלי. אני מסוגל לשתף את החוויות שלי, ואני מקווה, לעזור לאחרים לעבור ניסויים דומים.
פרילנסינג נתן לי את היכולת להמשיך לעבוד למרות כאב הראש שהתחיל בוקר אחד ואף פעם לא נעלם. כשאני מתמודד עם השאלות שלא נענו על הגורמים לכאב הראש שלי ואיך לטפל בזה, הכתיבה מעניקה לי תחושה של מטרה וחיזוק גדול בביטחון.
כל לילה לפני שאני נכנס למיטה אני מונה שלושה דברים שאני אסיר תודה עליהם. "איך לכתוב" מופיע תכופות. להיות חולה זה מאתגר, אבל העובדה שאני עושה בדיוק את הדבר שתמיד חלמתי עליו עוזרת לי לעבור את הימים הכי קשים האלה ולהתחיל טריים בבוקר. וזו המחלה שלי, יותר מכל, היא שדחפה אותי לקפוץ פנימה.
