קשה להביא לידי ביטוי את התחושה שעולה לראש בכל שנה סביב יום הוותיקים. במבט לאחור על זמני כקצין בצבא ארצות הברית, אני עדיין מרגיש את הגאווה, המשמעת, הכוח ותחושת השירות שאפיינו את החוויה שלי.
במשך חמש שנים לבשתי מגפי קרב, התאמנתי בירי על מקלעים, הובלתי חיילים בעירק ובאפגניסטן ולאורך כל זה למדתי על משמעות השירות. כצעירה וחיילת הייתה לי הזכות לשרת זה לצד זה עם כמה האנשים הכי מדהימים שפגשתי. זו חוויה - גם אם מלאת אתגרים, ימים ארוכים ולילות מאוחרים - עליהם אני עדיין מסתכלת בחיבה.
אני זוכר כשחזרתי הביתה מעירק לראשונה בגיל 23, וחבר ציין לי שאני עכשיו "ותיק". נראה לי מוזר לשמוע. תמיד חשבתי על "ותיק" כמונח המתייחס לדור מבוגר. מבחינתי זה תיאר את מי שלחמו במלחמות של הורינו וסבתינו, מלחמת העולם השנייה וויאטנם, שלובשים סיכות צבאיות על כובעייהם, ומשחקים קלפים בלגיון הזרים המקומי או בוותיקים ממלחמות זרות. המילה "ותיק" לא תיארה כנראה אישה בת 23 ממחוז ווסטצ'סטר, ניו יורק.
אבל שנים אחר כך, כשחזרתי הביתה מאפגניסטן כילד בן 26, נתתי סוף סוף למונח "ותיק". התחלתי להתחבר לקבוצה הקטנה של אזרחים שהפכתי להיות חלק משירותי. הבנתי גם שעכשיו זה זמן אדיר להיות ותיק באמריקה: יש תמיכה, עידוד והערכה מדהימים שמראים לנו בכל כך הרבה דרכים שונות. אחרי שנים במלחמה במזרח התיכון, הדור הצעיר והצעיר החדש של הוותיקים חזר לביתו עם תחושה משותפת של אחווה.
מעבר לזיכרונות המשותפים, התרחשה גם התפתחות בקבוצות התמיכה המיועדות לוותיקים - דבר שלא תמיד היה קיים. קבוצות כמו פרויקט הלוחם הפצוע, צוות אדום, לבן וכחול, ותיקי עירק ואפגניסטן של אמריקה הפכו לפיתרון של הדור שלי למתן תמיכה מודרנית לוותיקים.
וזה מה שאני חוגג ביום הוותיקים: התמיכה של אמריקה והרשת המדהימה של ותיקים צעירים ומבוגרים כאחד - האנשים שהרימו יד ימין והתחייבו מרצונם את שירותם בארצנו כדי להבטיח שהיא תהיה בטוחה ומוצלחת.
11 בנובמבר הוא יום להכיר באלה ששירתו ולהפסיק רגע להרהר בחשיבות השפעתם המשולבת על המדינה הגדולה הזו וההקרבה העצומה של גיבורינו שנפלו. הידיעה שהמדינה שנלחמנו עליה עומדת מאחורינו היא עוצמתית ומעוררת השראה להפליא.
אז גם אחרי יום הוותיקים השנה, אני רוצה לעודד אותך, בפעם הבאה שאתה בשדה תעופה או צועד בקניון ונתקל בוותיק, ללחוץ את ידו או לומר "תודה על השירות שלך. "בכל פעם שזה קרה לי, אני מושפל - ומזכיר לי את הגאווה שיש לי ואת הזכות שיש לי, להיות חלק מקבוצת האזרחים המדהימה הזו שבחרה לשרת את המדינה שלהם.
