אז אתה מקדים פגישה גדולה. עשית את המחקר שלך בנושא, הכנת מצגת (או שאלות מהורהרות לשאול את הדובר) ובחרת את החליפה המושלמת. אתה מוכן, נכון?
למען האמת, יש עוד משהו שצריך לקחת בחשבון: שפת הגוף שלך - שלעתים קרובות יכולה לעשות רושם חזק יותר מהמילים שאתה אומר או מהעבודה שאתה עושה.
בין אם אתה מנהיג או חסיד, אולם הישיבות מייצג שדה מוקשים של תקשורת לא מילולית שיכולה לעקוב אחר שאיפותיך במהירות או לחבל בהן. וחשוב להיות מודעים לגורמים העליונים-תת-פליליים שיכולים להשפיע על האופן בו עמיתים ובוס שלך רואים אותך.
אז בואו ניקח כמה תרחישים בשפת גוף נפוצים מדי, ונתחיל לתרגם.
תרחיש 1: למתחילים חדשים
טוב:
ב- TED שראוי לאנשים לדבר על הסיבה שיש כל כך מעט מנהיגות, מנהלת התפעול הראשית בפייסבוק שריל סנדברג קוראת לנשים לשבת בביטחון לצד גברים. הקולגות שלך יעריכו את מחשבותיך יותר אם אתה (תרתי משמע) על בסיס שווה. אם אתה מסתובב במושב בפינה, המחשבות שלך נתפשות לעתים קרובות פחות חשובות. "אף אחד לא מגיע למשרד הפינה כשהוא יושב בצד ולא ליד השולחן, " אומר סנדברג.
רע:
זוהי טעות נפוצה בקרב נשים, אומר ד"ר לויס פ. פרנקל, מאמן בכיר, מאמן תאגידי, וכותב " בנות נחמדות לא מקבלות את משרד הפינה: 101 טעויות לא מודעות נשים גורמות לחבלה בקריירה שלהן. היא טוענת שהשימוש במרחב מצהיר על הביטחון שלנו ועל תחושת הזכאות שלנו. "ככל שתבחר יותר מקום, אתה נראה בטוח יותר."
תראו איך גברים ונשים יושבים במטוס ועומדים במעליות. במטוס, יש סיכוי גבוה יותר שגברים יושבים ומתפשטים בשתי משענות הידיים, ואילו נשים נוטות לשמור על מרפקיהן תחובים קרוב לצידיהם. ובעוד ששני המינים מודעים לפנות מקום לאחרים במעלית צפופה, סביר יותר שתמצא אישה שמתכופלת בפינה, מחשש שתופס יותר מדי מקום, אומר פרנקל.
כך גם בחדר הישיבות. אתה לא צריך להיות דיווה כדי לזכות במקום נוח ליד השולחן. אז שלחו את הידיים, הניחו את הידיים על השולחן ותבעו את המרחב שלכם!
טוב:
לא משנה כמה ויברציות חיוביות בשפת גוף תשלחו במהלך הפגישה, אי הכניסה אפילו דף נייר ועט בודד לחדר הישיבות מעניק רושם שהדיון לא חשוב לכם. וזה לא יביא אותך לשום מקום.
דרך נוספת להראות שאתה מאורסת היא להישען קדימה ולהנהן מעט. (עם זאת, אין שום כותרת של בובל - זה מסיח את הדעת.) תנועות אלה ישלחו אותות לרמקולים שאתה עוסק בהם ומעבדים את המידע.
רע: רשמת הערות
האם עזבת אי פעם פגישה עם פנקס משפטי מלא עם פתקים, רק כדי לראות לבני גילך ולבוסך יש רק כמה מילות הו-הום בראש העיתונים שלהם? זה מרתיע. ("איך הם עשו את זה? גם הם לא צריכים את הפרטים הקטנים-גרגרים?")
ואז, יש לך כמה מחשבות זחוחות. ("הם יבואו אלי כשישכחו מה נדון.")
עם זאת שימו לב, זה קורה לעיתים רחוקות. אמנם יש זמנים בהם נדרשים הערות מפורטות, אך העתקת כל מילה מדוברת ותרשים PowerPoint שולחת גם את הוויברציה ה"נוער ". עדיף לסנתז את המידע כשהוא נכנס.
רשום את הרעיונות העיקריים ובזבז את שארית הזמן במתן קשר עין נחוץ מאוד וכמה מהנהנים מכוונים. הם יעשו דרך ארוכה בביסוס יחסים סאבלימינליים.
מצב 2: למנהלים
טוב: אתה מוכן.
שום דבר לא אומר "זה הולך להיות רע" מאשר מישהו שמתמודד עם קלפי פתק ומבלה את זמנם בקריאות שקופיות של PowerPoint, במקום להסתכל על הקהל.
אבל מעבר לדעת מה אתה אומר, מה הופך את המצגת למרתקת? פרנקל ממליץ לך "לשבור את הצללית." קח את הידיים מהצדדים שלך ושלב מחוות עם המסר שלך. הדגש נקודות על ידי ספירת אותן על האצבעות. וגם אם אתה עצבני, אסור לבצע כל חיבור ידיים. בלי תירוצים.
רע: עמדת דוממת.
בואו נתייחס לנקודה של פרנקל לגבי תפיסת מקום. לעתים קרובות נשים נפגעות מאותן טקטיקות חסרות מודעות בחלל, אפילו כשהן בחזית החדר הפתוח. הם נוטים לעמוד במקום אחד, נעים רק במעט מטרים ספורים. אבל בלי מספיק תנועה ומחוות תנועה, הרושם המוחץ שהועבר הוא זה של להיות "דממה, זהירה, לא מוכנה לקחת סיכונים, ביישנית או מפוחדת ממעט לתרום", כותב פרנקל. וזה לא קשור לתוכן המצגת!
פרנקל מציע ללכת לצד, קדימה ואחורה, לכסות כ 75% מהשטח הפנוי.
כמו כן, תכנן קדימה. אם אתה יודע שיש פודיום חסר השראה בחדר הישיבות, בקש מיקרופון כף יד לפני הפגישה. תוכל לנוע בחופשיות רבה יותר.
טוב: עמדת מול הקבוצה.
כיוון גופכם כלפי הקהל שלכם מסייע בהקרנת קול וגם גורם לכם להיראות נגישים יותר, כאשר אתם (תרתי משמע) פותחים את מרחב הדיון שלכם. זה גם נותן להם מבט ברור על הבעות הפנים שלך. מחקר קלאסי מ -1967 שנערך על ידי ד"ר אלברט מהראביאן באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס מצא כי ההשפעה הכוללת של מצגת מבוססת על מילים שהשתמשו בהן (7%), טון הקול (38%), ותנוחת גוף, הבעות פנים, תנועות ידיים ותקשורת לא מילולית אחרת (55%).
רע: חצית את הידיים.
כשאתה חוצה את זרועותיך בסוף המצגת, סגרת בלי לדעת את קו התקשורת הפתוח. מחקרים מראים שקהלים פחות מגיבים למישהו שזרועותיו חוצות מכיוון שהוא מעורר רושם שהשיחה סגורה או שהדובר שמור וחסר ביטחון. במקום זאת, חייך והשאיר את זרועותיך כפופות לצדדיך, ערוכים להתחיל להחוות כאשר הגיע תורך לדבר.
אז, בפגישה הבאה שלך, חשוב על ההודעות שאתה שולח - לא רק עם המילים שלך, אלא עם הגוף שלך. אמנם לטעויות לא מודעות יש פוטנציאל לעכב את הקריירה שלך, טכניקות פשוטות אלה ישאירו רושם ראשוני (ומתמשך) של מצב רוח ומיומנות.
