איך לומר לא לטובה - המוזה

זה היה אחד מאותם מיילים שגורמים לך ללכת, "הא?"

השולח? אישה שמעולם לא פגשתי. איכשהו, היא מצאה את דרכה לאתר שלי - לדף הקשר שלי - ולתיבת הדואר הנכנס שלי.

זה היה הדוא"ל הראשון שלה אלי. אבל היא לא כתבה לומר "שלום" והציגה את עצמה.

לא. היא רצתה לדעת אם אעשה לה טובה ענקית:

כתוב לה מכתב מבוא אישי לעורך של פלטפורמת חדשות מקוונת גדולה.

"שמתי לב שפרסמת כמה מאמרים שם", אמרה. "אשמח להכיר את העורך."

ליבה היה במקום הנכון - היא רצתה לכתוב, להתפרסם ולהביא את הרעיונות שלה לפלטפורמה גדולה יותר.

אבל בקשתה הייתה די מוזרה, כי לא ידעתי עליה כלום. לא יכולתי להיות ערובה לאיכות עבודתה או למקצועיותה ככותבת. לא היו לנו חברים או קולגות משותפים. היא הייתה, מחוסר כהונה טובה יותר, זר מוחלט.

לאחר שעיסה את זה כמה רגעים החלטתי שהתשובה היא "לא".

עניתי לה ואמרתי, "לא נוח לי עם זה."

זה לא היה קשה מדי - מכיוון שלא היה לנו קשר כלשהו. אבל, אמירת "לא" לעמית, לחבר קרוב, או אפילו "לחבר אינטרנט?"

זה יכול להיות הרבה יותר מסובך.

בפעם הבאה שמישהו שאתה מכיר מבקש טובה - הקדמה, תרומה, מוביל עבודה - שלא נוח לך לעשות, הנה תסריט שאתה יכול לעקוב אחריו:

לאחר מכן, הציעו סוג חלופי של תמיכה. משהו שקל לך לתת. משהו שמרגיש מתאים וזה לא מעלה דגלים אדומים מוסריים.

לדוגמה:

• אם סופרת מבקשת היכרות אישית עם עורך שאתה מכיר, אתה יכול לתת לה קישור לפוסט בבלוג כיצד לחזר על עורכים ולכתוב אותיות מגרש כוכבים.

• אם חבר מבקש היכרות אישית עם מנכ"ל החברה שלך, אתה יכול להפנות אותו לראיון עם המנכ"ל שלך (כך שהוא יכול לעשות קצת מחקר לפני שהוא כותב פתק), ואם זה מרגיש מתאים, לעבור את כתובת הדוא"ל. של עוזר המנכ"ל שלך.

• אם עמית מבקש ממך "להכניס מילה טובה" לבוס שלך, אתה יכול להציע עצה פנימית במקום זאת. ("הנה דבר אחד שאני יכול לספר לך על הבוס שלי. היא באמת מעריכה אנשים שכן.")

זה הסוד ל"לא "נחרץ אך חביב.

הצע מנה קטנה של תמיכה. רק לא צורת התמיכה המדויקת שהם מבקשים.

בכך אתה ממקם את עצמך כאדם מתחשב עם גבולות איתנים. אדם שאומר רק "כן" כשזה באמת מתאים.

לא רק בגלל שמישהו שאל.