אתמול הייתי בתור לעלות על מטוס מאחורי אדם שהתלונן, נו, הכל. קו האבטחה. המטוס מתעכב. מחירי הכרטיסים בימינו. הדרך שבה דרום-מערב מטפל בפני העלייה למטוס.
כשהתחיל להסתובב ולשתוף - בקול רם - על כך שמשפחות עלו לעלות תחילה כדי שילדים צעירים יובטחו להם מושב ליד הוריהם (לא, עדיין אין מקומות ישיבה בטיסות דרום מערב), כמעט אמרתי משהו.
אבל נשכתי את לשוני, והנחתי שבוודאי אין שום דבר שיכולתי להגיד שיעצור מתלונן על עקבותיו.
אבל מסתבר שהיה.
למעשה, מאמר שפורסם לאחרונה ב- Inc. מתאר תהליך שלב אחר שלב בו אשתמש בפעם הבאה שאני מתמודד עם מתלונן בעבודה או בחיים.
הנה הסוד: במקום לנסות ולהסביר עם המתלונן ("אני חושב שברור מדוע קיימת מדיניות הפנסיון המשפחתי") או נגד אופטימיות ("אבל רק תחשוב כמה יהיה חם ברגע שנגיע לפניקס!"), תסכימו. איתו או אותה. ואז, יותר חשוב, לרענן מחדש את הטיעון בשפה רכה יותר.
כפי שמתאר המאמר:
דבי: "אני ממש שונאת את זה בתשוקה כש …"
אתה: "כן, זה מרגיז כשזה קורה …"
דבי: "זה לגמרי מבאס."
אתה: "אז נכון. יש כאן כמה אתגרים אמיתיים."
כשתעשה זאת, תבחין שהאדם השלילי ישנה את הפיזיולוגיה שלה בפועל. גופה מתיישר, הזעף הזוהר שלה מאיר.
עשו זאת מספיק זמן ותוכלו למעשה לשחוק את השליליות של האדם עד כדי כך שהוא יכול להוריד את הכוסות בצבע שטויות.
יתכן וזה לא יעבוד מייד, אך עם הזמן תגלה כי המתלונן מרכך גם את שפתו. כפי שמסביר הסופר ג'פרי ג'יימס, אנשים שליליים נתקעים ב"לול משוב ", שם מחשבותיהם ומילותיהם השליליות הופכות אותם לאומללים יותר עם הזמן. אם תודיע להם שהטיעונים שלהם תקפים, אך תפטר מהם את האימה מהם, תעזור להם לחשוב ולפעול בצורה חיובית יותר (טוב, או פחות שלילית, בכל מקרה) לאורך זמן.
מי יודע אם זה היה עובד למען האדון בשדה התעופה. אבל עבור הפסימיסט הנצחי במשרדך? ככל הנראה תעבדו יחד זמן מה, כך שזה בהחלט שווה לנסות.
