לאחר שהתחלתי את עבודתי הראשונה בקולג 'כעוזרת מערכת, משפחתי וחברי נתנו לי המון עצות ועידוד טובים - שדחיתי. הם אמרו לי שאני עושה יותר ממה שהתואר שלי מתאר ושהייתי צריך להרוויח יותר כסף ממה שהייתי. זה היה נכון, אבל במשך שנים החשיבה המעוותת שלי מנע ממני להבין זאת.
הייתי עוזרת מערכת בהוצאה לאור של ספרי לימוד במשך קצת יותר משנה כאשר הבוס שלי פנה אלי עם ההזדמנות לשמש כעורך בספר לימוד. נרגש מהסיכוי לעשות יותר מעיבוד חשבוניות וחוזי מסלול, קיבלתי את הפרויקט בקלות. עשיתי בזה עבודה נהדרת, ובשנה שלאחר מכן הייתי העורך בארבעה ספרי לימוד - אותו עומס עבודה כמו זה של עורך במשרה מלאה - ועדיין מילאתי את כל תפקידי עוזרי העריכה שלי.
המנהל שלי ואנשים בכירים אחרים שמו לב שאני עושה המון ועושה את זה טוב. אבל התגובה שלי לשבחי המנהל שלי הייתה תמיד פשוט לומר "אני פשוט כל כך שמחה על ההזדמנות - תודה על ההזדמנות לעשות זאת." לא הכרתי בכישורי המתפתחים ולא ביקשתי העלאה, קידום, או עזרה בתפקידי ברמת העוזר. כשעורך פרש אמרתי למנהל שלי שאני מאוד מעוניין להגיש מועמדות לתפקיד הפתוח עכשיו, אך חיכיתי בסבלנות ובשקט עוד שנתיים לפני שהחברה סוף סוף מילאה אותה.
במהלך השנים שביליתי כעוזרת מערכת, משפחתי וחברי עודדו אותי לבקש העלאה או לקבל עבודה חדשה, אבל חשבתי שלא צריך יותר לעצמי - אחרי הכל, הועלה לי רק תואר שני באנגלית באנגלית מכללה. אנגלית! האם הם לא הבינו שכמפקד אנגלי עלי להיות כל כך בר מזל שיש לי עבודה רווחית במשרד בפועל, לעומת אצל דני? זה לא נראה לא הוגן שהמשכורת שלי הייתה נמוכה להפליא; שמחתי רק להיות מסוגל להרשות לעצמי את הדירה שלי, לחסוך קצת כסף בכל חודש, ובתקווה להיות עורכת ביום מן הימים. בעיניי העידוד שלהם נשמע כאילו הם אמרו לי שאני לא מצליח מספיק, והתמרמנתי על זה. בנוסף, אף אחד מחוץ לחברה לא הבין עד כמה הביורוקרטיה הייתה עבה. לא יכולתי פשוט לבקש עוד כסף או קידום ולקבל אותו - הייתי צריך לשחק לפי הכללים ולחכות שדברים יקרו.
לא הבנתי עד כמה המחשבה הייתה מוטה עד שעזבתי את מחלקת העורכים לתפקיד הפקה. בתפקיד הזה הרגשתי את אופק הקריירה שלי מתרחב והבנתי שיש לי פוטנציאל להרוויח יותר כסף ממה שציפיתי בעבר לעצמי, ובעזרתו, זכיתי להערכה על השכלתי, הכישרונות והעבודה הקשה שלי ומה שהם יכול היה לעשות - ויכול היה לעשות - בשבילי. אפילו כשהייתי "סתם" עוזר מערכת, היו לי כישרונות, ערך וכוח. יכולתי לבקש מהמנהל התומך שלי להמליץ על האצת תהליך ההעסקה לתפקיד העורך הפתוח. למעט זאת יכולתי לבקש ממנו לקדם אותי כעוזרת מערכת בכירה ולהעלות את השכר שלי לראש טווח השכר של התפקיד. גם אם לא הייתי מצליח להשיג משהו לעצמי, הייתי מעדיף שהחברה תדע שאני מספיק בקי בכדי להכיר בכך שאני נותנת להם יותר ממה שהם נותנים לי.
אני עדיין קוצר את ההשלכות הכספיות של הטעות שלי כעבור שבע שנים; אני עדיין באותה חברה, שם המשכורת הנוכחית שלי היא צבירת כל העלאות והמבצעים שהיו לי - ולא הספקתי במשך השנים. אבל יחד עם זאת, זה בסדר שלמדתי את השיעור הזה בדרך הקשה. כדי לפרש את המשורר היפני קנג'י מיאזווה, אני מחבק את הטעויות שלי ומשתמש בהן כדלק למסע שלי.
