אני תמיד נרגש לראות את הדרך בה סטודנטים ומתנדבים דוחפים את עצמם כשהם יוצאים לחו"ל או עוסקים בשירות קהילתי - ומסיבה טובה: עבודה למתן עזרה יכולה לבנות חוויה, מיומנויות ורשתות חדשות רבות ולהשפיע באופן קריטי בשטח. .
אבל לעתים קרובות אני נתון במספר האנשים שנראים שהם חושבים שהם מוכנים לבנות בית, להרכיב מערכת אינסטלציה, או אפילו להתקין חשמל ללא הכשרה כלל.
וגם זה נוגע לניהול: אין ניסיון בחשבונאות? אולי התנדבות בחו"ל היא הדרך להשיג כמה! כך ניתן לומר גם לגבי הוראה, משאבי אנוש, תכנון אסטרטגי ואינספור תפקידים אחרים. לא משנה את התפקיד, אנשים מתנדבים לתחומי אחריות במדינות מתפתחות, פשוט אין להם את הכישורים - התרמילאי הפך למורה, התלמיד העסקי הפך לראש הכספים, המתנדב בן שבועיים הפך למנהל התוכנית - ויכול להיות בסופו של דבר סיכון גדול לקהילה או לארגון.
כן, חשוב לצבור ניסיון, ועבודה בחו"ל היא הזדמנות נהדרת לעשות זאת. אבל באיזו עלות אתה שולט על עקומת הלמידה? המציאות היא שזה יידרש הרבה יותר מחגורת כלים והתרגשות כדי להועיל לכל אחד ולגרום לשינוי לקרות. האם היית נותן לקבלן לעבוד בדירתך אם לא היה לו הכשרה כלשהי - גם אם הייתה עבודה חופשית? כנראה שלא. וזה גם לא צריך להיות מקובל בפיתוח בינלאומי ובעבודה טובה חברתית.
אני מוכן להתחיל את השיחה: כיצד נוכל לגשר על המרחב שבין רכישת ניסיון יקר ליעילות בשטח? בשנים שביליתי בעבודה בעמותות ופיתוח בחו"ל, הנה מה שלמדתי על הבנה והכרה בחשיבות ההכשרה, הכישורים והאחריות בעבודת פיתוח בינלאומית - ואיך אתה יכול להקדים את העקומה.
קבל את הכישורים שאתה צריך עכשיו
כשאתה מגיש מועמדות למשרה כלשהי, קיים מאבק מתמיד בין הרצון לצבור ניסיון יקר דרך התפקיד לבין לקבל מספיק ניסיון כדי להגיש מועמדות בפועל. וזה נכון במיוחד בעבודה בינלאומית, בה רישומי משרות דורשים - מבקשים, למשל, מועמדים בעלי שוטף בשתי עד שלוש שפות, ניסיון ראיונות ותיעוד וניהול פרויקטים - ומסננים בקלות את ציוני הדור האחרון. יחד עם זאת, ישנה היצע גדול של ציונים שגוזלים שנות פער, שרוצים לטייל וללמוד תוך כדי השפעה.
אבל כדי להועיל בפועל לארגון או לקהילה, חובה שיש לכם את הכישורים הנחוצים כדי לעזור לפרויקטים שהוקצו להצליח - לפני שתצאו לשטח. אם אתם בבית הספר, בחרו בחירות בחירה בניהול ופיתוח ללא מטרות רווח. אם אינך יכול להשתתף בשיעורים, קרא ומחקר באתרים כמו WhyDev, Chronicle of Philanthropy או BoardSource, או בדוק אם החברה שלך מציעה שיעורי פיתוח מקצועיים שיכולים לעזור לך לפתח את היכולות הנכונות.
בשורה התחתונה, עליכם לוודא שכישוריכם מתאימים לארגון. אינך יכול לצפות להשתמש אך ורק בתפקיד כדי לצבור ניסיון - אתה צריך להציע לארגון גם משהו.
שאל שאלות חשובות לפני הזמן
דיברנו על איך להכניס את "הטוב" לטובה חברתית - וחלק גדול מזה הוא לדעת בדיוק למה אתה נכנס ולהיות מציאותי לגבי מה שאתה באמת יכול להשיג בשטח.
לשם כך, שאל את מנהל ההעסקה של הארגון אם אתה יכול להתחבר לאנשים שכבר נמצאים בתחום באמצעות סקייפ או באמצעות דוא"ל. וודא שאתה שואל על כמה מהאתגרים העומדים בפניהם או חולשות התוכנית, כך שאתה יודע בדיוק למה לצפות. והכי חשוב, שאלו את עצמכם (ותהיו כנים לגבי) כמה זמן אתם מוכנים להתחייב לתפקיד זה, התועלת עבורכם והתועלת לקהילה. כניסה עם התשובות הללו והציפיות הברורות יעזרו לכם להבין טוב יותר את מה שצריך להעביר בשטח - במקום פשוט לטוס ליד מושב מכנסיכם כשאתם מגיעים לשם.
היכנס למשאבים אם היה להם, תהיה כנה כשאתה לא
לאחרונה דיברתי עם חברי שעבד גם באו"ם ופיצחתי בדיחה גרועה על כך שאצטרך לחכות לנצח עד שהאו"ם יעשה משהו בעולם. ובעוד שמיהרתי להודות שזה בטעם ירוד, הוא הציב אותי ישר. "תראה, האו"ם הוא מוסד שלא במימון, ובהתבסס על מה שיש לו, הוא עושה את המיטב."
זה גרם לי להבין שאם האו"ם נאבק לגרום לדברים לקרות - ולהיות פתוחים בנושא - אז אנחנו בשטח צריכים גם להיות כנים לגבי מתי יש לנו משאבים וגיבוי להשפיע על שינוי ומתי אין לנו.
תשוקה ונחישות בלבד לא יגיעו לפרויקט. דיברתי בעבר על הימנעות מתסמונת מגרש המשחקים החלוד והתייחסתי לגן שעשועים שהמתנדבים התחילו - אך מעולם לא סיימו - לבנות מתוך גזעי עצים, יריעות מתכת וצמיגים, שעכשיו חלודים ונשכחים. אתה לא רוצה שמשהו דומה יקרה לפרויקט שלך אם ייגמר לך המשאבים או תעזוב. וזה גן שעשועים פשוט - חשוב על המשאבים הדרושים לפרויקטים מתמשכים כמו סיוע ומשלוח מזון.
המציאות העגומה היא שלפעמים אין מספיק משאבים להסתובב, וכשזה קורה, פרויקטים ותפעול צריכים להפסיק. אז מההתחלה, היו מאוד ברורים לגבי המשאבים שיש לכם להציע, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.
היה מציאותי אם המיקום אינו מתאים
דאגה אחת גדולה שלעתים קרובות אני שומעת מחברים בתחום היא שהתפקיד או ההופעה המתנדבת שלהם הם לא בדיוק מה שהם חשבו שזה יהיה, והם מתקשים להבין את עמדתם ואת מה שהם אמורים לעשות.
זה אולי מפתיע (ובניגוד להרבה עצות בקריירה שאתה אולי שומע), אבל ההמלצה שלי היא שאם תפקיד לא מרגיש כמו התאמה ואתה לא חושב שאתה יכול להסתגל, אל תבלוט אותו. זה לא יועיל לך או לקהילה בה אתה עובד, במיוחד אם כבר התחלת ליצור קשרים והאנשים האלה סומכים עליך שתעביר את מה שאמרת שהיית עושה. רוב הארגונים רגילים ללהקה מסתובבת של זרים ולא יהיו שוברי לב אם תעזוב.
אם הכישורים שלך אינם תואמים או שהמיקום אינו מה שציפית, אינך צריך לנווט באופן עיוור בשדה - שאל על עמדות אחרות שעשויות לנצל טוב יותר את מערך המיומנות שלך. אם החלטת לעזוב, בדוק אם אתה יכול לעזור למצוא תחליף חזק כדי שהעבודה תוכל להמשיך ללא הפרעה.
היה אחראי
שמירה על דין וחשבון ויכולת להודות בכישלון היא מיומנות מוערכת בכל מסלול קריירה, אך בפיתוח, בו כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש, זה חשוב במיוחד. אם הקמת את המרפאה במקום הלא נכון, למשל, או שאתה צריך לשנות את תוכנית הלימודים שפיתחת, זה בסדר לשנות אותה.
אם אתה בונה אותו או שובר אותו, אתה גם אחראי לתקן אותו ולהפוך אותו בר-קיימא. לעזוב אותו כמו שהוא או להיגמל מהפרויקט מוקדם עשוי להיות חיסכון בזמן או בכסף, אך הקהילה חשה את ההשפעה בצורה הרבה יותר גדולה ושלילית יותר.
תרבות הפיתוח לא תוכל לקיים את עצמה אם נמשיך לנסות לאזן את הצורך במיומנויות בשטח עם "אני כאן כדי להציע לך כל מה שאני יכול לתת" עמדות. עלינו להחזיק את עצמנו בסטנדרט גבוה יותר ובאמת לחשוב כיצד אנו יכולים להיות היעילים והשימושיים ביותר בשטח כדי להשפיע על קיימא ומוצלחת.
