עבר עשור או שניים מאז שאני טכנית הייתי צריך לגדול אותם, אבל אני אוהב סרטי דיסני. אני עדיין מכיר את כל השירים. יש לי עדיין את הדמויות האהובות עלי. ואני לא חושב שאני לבד: לכל אחד יש תשובה משלו ל"מה הסרט של דיסני האהוב עליך "- ורובנו לא מביישים להודות בזה.
אז מה לומדים מסרטי דיסני? תמונה זו - שהפיצה לאחרונה את האינטרנט - מקדמת רעיון אחד: היה יפה. אני חייב להודות שהרגשתי קצת עצוב לראות את זה, מכיוון שאני מגלה איזו אמת לא נוחה בכיתובים האלו ליד הדמויות שאני אוטומטית רוצה להגן עליהן.
לנסיכות אלה יש איכויות אחרות ומהותיות יותר מלבד היופי. הם לא אנוכיים, הם אוהבים, הם חכמים. אך לעיתים קרובות הצופה - לא הנסיך - רואה את התכונות הללו ומכיר את הנשים המבעיטות הללו. לנסיך, הנסיכה מתחילה - ובמקרים רבים, נשארת - רק פנים יפות.
אני תוהה אם הסיפורים היו מתגלים באותה צורה אם גיבורותיהן היו פגומות יותר. האם סינדרלה תתוגמל אם תאבד את עשתונותיה? האם שלגייה תינצל אם היא לא הייתה כל כך נשית שבירה? אם בל כל כך חכמה וטובה, מדוע עליה להיות יפה? "מראה ממוצע והחיה" הוא כותרת פחות קליטת, בוודאי, אבל האם סיפור האהבה של בל היה זהה לו הייתה פחות מושכת פיזית?
אולי זה יקרה. אולי הנסיכים כן אוהבים את הנסיכות כמו שהצופים עושים. הסרטים האחרונים מציגים מערכות יחסים מאוזנות יותר: החיה באה לאהוב את בל ליבה והמוח שלה, ואלדין וג'סמין הופכים לחברים מורדים (אחרי שאלדין רואה לראשונה את עיניה השקדיות של יסמין ואת שני החלקים הסקסיים, כלומר). אבל בסיפורים רבים, איננו יודעים אם היופי שהנסיך רואה הוא יותר מעומק העור, מכיוון שהנסיכה עשתה את מסע ההגשמה העצמית בפרטיות ביתה שלה, עם חבריה החיות או מהאגדות (ברצינות, נסיכות, איפה החברים האנושיים שלך?) - ופעמים רבות היא הדירה את הנסיך שלה.
יוצרי הסרט לא כתבו את הקלאסיקה. הם לא רקחו את הסיפורים הזקנים האלה. אבל בכיפוף הכלל האמנותי שמגיע עם פרשנות סיפור, הלוואי ונוכל לראות גיבורה שהיא "אמיתית" יותר נראית, שהיא פגומה יותר, ותחושת ההגשמה שלה נמשכת מעבר ליום חתונתה. ובסיפור החל על כל הצופים המודרניים, אני מאחל שהאהבה בין נסיך לנסיכה יכולה להיות שווה, מצילה הדדית וחזקה - גם אל מול חוסר השלמות.
