אני אוהבת את הרעיון להתחבר.
בתיאוריה.
במציאות? ובכן, במציאות נראה שתפקידי תמיד מסתדר. כך או כך אני אומר לעצמי כשאני מסתכל על הזמן ומבין שאני יושב בכסאיי בוהה במחשב שלי שמונה שעות רצופות, לא זז ואוכל כל מה שאני יכול למצוא במגירת השולחן שלי.
אז, ללא סדר מסוים, הנה כל השקרים שאני אומר לעצמי על בסיס שבועי:
-
אין יותר תירוצים! החל מאחר ומוקדם מחר, אני קם עם הזריחה והתעמל לפני שאגש למשרד. זה יהיה נהדר! אני אשאב ליום שלי, אני אדאג מיליון קלוריות, וכנראה אוסיף שש שנים לחיי. למען האמת, טום אולי אפילו לא יכיר אותי בפגישת הסטטוס שלנו בתשע בבוקר - אבל אני פשוט מסרב להתנצל על כך שקיבלתי חולה לילה.
-
זו הפעם האחרונה שאני אומר כן לאכול את העוגיות החינמיות במטבח.
-
הו וואו! האם הזריחה תמיד קורה כל כך מוקדם? אני חושב שאני קופץ לשגרת ה"תרגיל לפני העבודה "בלי לבחון את זה מספיק. בנוסף, אני ממש עייף הבוקר ואין סיכוי שאשרוד את יום המפגשים שלי בלי השינה הנוספת הזו. למעשה, אני עלול להסתבך בצרה אם לא אהיה ערני היום. חוץ מזה, יום רביעי נראה כמו יום טוב יותר להתחיל.
-
אני יודע שנשבעתי קינוחי מטבח בחינם, אבל יש לי יום מחוספס ומגיע לי פינוק. זה נקרא טיפול עצמי ואני חושב שזה חשוב שכולם התאמנו.
-
וואו אוי וואו! השבוע חלף וזה כבר יום רביעי. ובעוד שאמרתי שאתחיל היום בשגרה החדשה שלי, זה דווקא מרגיש די מוזר להתחיל הרגל חדש באמצע השבוע. אז, גרדו את התוכנית הזו. אבל בשבוע הבא - הו גבר! - בשבוע הבא עדיף להיות מוכנים לטורנדו אנרגטי.
-
אני הולך להתחיל במדרגות במקום המעלית. זה כאילו, דרך כל כך קלה להעלות את קצב הלב שלי.
-
יש לי את היום הכי טוב אי פעם ואני חייבת לחגוג על ידי אכילת עוגיות המטבח החינמיות האלה.
-
מחר אני הולך לעבור מקפה לתה.
-
אם אני חותך את הסופגנייה הזו לרבעים, אני פשוט אוכל רבע אחד ויפסיק. שני רבעים לכל היותר. שלושה רבעים אם זה ממש טוב. אבל אני אעצור בשלושה רבעים. אלא אם כן, הרבע האחרון הזה נראה עצוב כשהוא לבד לבד, במקרה כזה, אני צריך גם לאכול את זה.
-
אני עומד לקום ממושבי כל שעה, על שעה, ולעשות חיק משרדי.
-
אם אני אביא את התיק שלי לחדר כושר למשרד, אני אחזור 100% ישר מהשולחן שלי להליכון. אלא אם כן - ואני לא יכול לדמיין שזה יקרה, אבל אני רוצה לתכנן את כל התרחישים האפשריים - מישהו שואל אם אני רוצה לתפוס משקה. במקרה כזה, הייתי צריך לומר כן מכיוון שעבודת צוות גורמת לחלום לעבוד.
-
שולחנות עבודה נראים כיף!
-
אני באמת אהנה לאכול סלט לארוחת צהריים כל יום השבוע. ואני לא אתבץ בקנאה בעובדי לעבודה שאוכלים פיצה במטבח. אני גם לא אשכח "בטעות" את הסלט שלי בבית ביום שישי, כלומר אין לי ברירה אלא להציע לצוות שלי שאנחנו פשוט מזמינים פיצה.
האם התגעגעתי לשקרים? ספר לי בטוויטר @MayorJenni.
