כל לילה, כשאני מסיים לדלפקיי ועומד לסגור את היום, יש כמה דברים שאני תמיד עושה.
ראשית, אני כותב רשימת מטלות למחרת כדי שאוכל להיות בטוחים להוציא את כל המחשבות והתזכורות המתעכבות ממוחי ולמטה על הנייר. בשלב הבא אני מנקה את שולחן העבודה של המחשב שלי. כל המסמכים והתמונות האקראיים שמצאו שם בית במהלך היום או נופלים לפח או הוגשו בהתאם. לבסוף, אני מארגן מעט את סביבת העבודה שלי. אני מפרק את האוזניות שלי, משליך את עטיפות החטיפים הרבות וסוחב את כל ספלי הקפה והכוסות שלי לכיור.
הנה העניין: אני ממש שונא לעשות את זה בסוף יום העבודה שלי. אני שרוף משעות שביליתי בחציית רשימת המטלות שלי, ואני במצב הנפשי הזה שבו הייתי מעדיף פשוט לסגור את המחשב שלי, להשאיר את הבלגן ולהחנות את עצמי על הספה לערב. ואני מודה שיש המון פעמים שאני מתפתה לעשות בדיוק את זה.
אז איך אוכל להצליח לבצע עדיין את המשימות האלה כאשר אני מעדיף לעשות משהו אחר? אני חושב על מחר - וכמה אני אשמח שהצלחתי לעשות את הדברים האלה.
הרעיון להשתמש ב"עתיד אותך "כמניע לא כל חדש, אבל זה נושא שהשחקן והסופר, ווי וויטון, בוחן ברהיטות בפוסט המדיום שלו.
"בכל פעם שאתה יכול, עשה משהו טוב למען עתידך", מסביר וויטון ביצירה שלו, "עתיד אתה מישהו שאתה אוהב ואכפת לו ממנו. עתיד אתה מישהו שאתה רוצה להיות שמח, ויש לך אין סוף הזדמנויות לגרום לזה לקרות. "
במחשבה על זה, ישנן דרכים רבות שאני נשענת על העתיד אותי כדי לקבל השראה לפעול בצורה אחראית יותר כיום - אפילו כשאני לא בא.
אני אף פעם לא מתרגש להתעמל, אבל אני יודע שתמיד אני מרגיש טוב אחרי שהייתי עושה זאת. בדרך כלל אני מתפתה להישאר ער אחר כך כדי לסחוט עוד פרק אחד מהמופע האהוב עלי, אבל אז אני חושב על כמה אני עייף בבוקר. אני שוקל לקצר את יום העבודה שלי ולסיים את הפרויקט הגדול הזה מחר, אבל אני יודע שארגיש לחוץ ומרופט אם אצטרך להתחיל את היום הבא שלי עם הקצה הרופף המתנשא מעל הראש.
הטריק הנפשי הקטן הזה באמת עזר לי לחשוב קדימה ולעשות דברים היום שיגדירו אותי להצלחה למחר. לכן, אני מאתגר אתכם לנסות זאת בעצמכם. מה אתה יכול לעשות כרגע שיועיל לך משמעותית מחר? יישמו כמה מהשינויים הללו, ואני יכול לומר לכם את הדבר הראשון שתעשו עתיד: תנו לכם "תודה גדולה".
