הוא היה מנהל ארגון גדול שזה עתה נשא נאום לשיעור המכללה שלי. אני בקרוב תואר ראשון במכללה שמחפש עבודה בתחום השיווק. והייתה לו עמדה זמינה שנמצאת ממש בסמטתי.
כפי שהתברר, העבודה הייתה נכונה - אך המצב לא היה בסדר. הוא, איש עסקים המבוגר ממני ביותר משלושים שנה, "נמשך" ליותר מסתם הברק של האינטלקט, הניסיון והמיומנות שלי.
תן לי לשתף אתכם במה שקרה באותו יום. לאחר תום המצגת ניגשתי אליו לשאול כמה שאלות על הארגון שלו. החלטנו לתפוס שולחן כדי לשבת ולהמשיך בשיחה.
התיישבתי ואז הוא לקח את הכיסא ממש לידי - באותו הצד של שולחן הארבע מושבים. מצאתי את זה קצת מוזר, אבל המשכתי בשיחה שלנו, שהפכה במהרה לעמדה שהוא ניסה למלא.
הצעד הבא שלו היה להניח את זרועי סביבי. רכן קדימה כדי להפריד את המגע הגופני והמשכתי עם דברי. לא היה לי נוח, אבל רציתי ללמוד עוד, אז המשכתי עם השיחה, דחפתי את המחוות הלא נוחות שלו ממוחי.
אבל זה לא נגמר שם. כשהוא נתן לי את כרטיס הביקור שלו, הוא העביר אותו וכתב את כתובת הבית שלו. ואז, הוא הזמין אותי בסוף השבוע - הצעה שכל כך התייאשה ממני עד שלא יכולתי אפילו לדבר. כמה דקות אחר כך, כשיצאנו, הלכתי ללחוץ את ידו - והוא התעלם ממני ונישק אותי על ראשי.
נפרדנו מדרכים, ונסעתי עם מוח מתערבל ובטן מסתובבת. נפגעתי ועצבנתי והתוסכלתי מהעובדה שהניסיונות שלי ליצור זיקה מקצועית טופלו כך. מדוע הוא חשב שזה מקובל? מדוע דחף את הגבולות עד כה והשתמש במסווה של הצעת עבודה כדי להחליק פעולות ומילים לא הולמות לפגישה שלנו?
גם אני התביישתי ואפילו תהיתי אם מה שקרה היה בדרך כלשהי באשמתי. אבל באופן רציונלי, ידעתי שזה לא - ורציתי לעשות משהו בקשר לזה.
התחלתי לשאול כמה נשים שאני מסתכל מה הן היו עושות אם הן היו במצב שלי. לא השתמשתי בשמו או בארגונו - פשוט רציתי לדעת איך הם חושבים שעלי להתמודד עם זה.
התגובות שלהם? רובם אמרו משהו על הקווים של: "ובכן, אל תגיש בקשה לעבודה בחברה הזו שוב לעולם", ו"התרגל לסוג כזה של התנהגות בלתי הולמת, מכיוון שזה הולך לקרות לך פעמים רבות. "רק אחת מהנשים שדיברתי איתה, עלי להזכיר או לאשר לו את זה.
הייתי המומה.
אבל למרות העצה הזו, ידעתי שעליי לפעול. אם לפחות לא הייתי מכיר במעשיו הספציפיים, אז הוא יכול להמשיך במה שהוא עושה, אפילו לא מבין (למרות שהוא כנראה עושה) את חוסר ההתאמה של ההתנהגות שלו. אם לא הייתי אומר משהו, אז מי היה עושה זאת?
כך עשיתי. ניסחתי לו אימייל, שאשתף אתכם בעוד רגע. והמשכתי לחפש משוב מצד נשים מכובדות. עם זאת, הפעם התחלתי לספר להם על מה שקרה ואז תיארתי את תוכנית הפעולה שלי. ועכשיו, קיבלתי תגובה שונה מאוד מבעבר.
כל אחת מהנשים שסיפרתי על פרטי התגובה המתוכננת שלי כמעט קפצה מכסאותיהן בשמחה וגאווה. למעשה, שניים פשוטו כמשמעו. איש לא אמר לי "תתרגל" או "נו, אל תעבוד שם." זה גרם לי לתהות אם באמת, אנחנו לא חוששים להילחם, אנחנו פשוט לא יודעים באיזה כלי נשק להשתמש. אנו מתקשים לזהות את הטקטיקה לעימות או את הדרך הטובה ביותר לנהל דיאלוג.
אבל אנחנו לא יכולים לתת לזה לעצור אותנו.
ברור שכל מצב הוא ייחודי וזקוק לתגובה ייחודית. ולפעמים, שחרור אירוע עשוי להיות האפשרות הטובה ביותר. אבל במצבי, ידעתי שאני צריך להתקשר עם האיש הזה עם מה שחוויתי. ושאני צריך לחלוק את זה איתך - למקרה שתחווי אי פעם משהו דומה.
זה מה שכתבתי:
לכבוד מר. _______,
טוב לשמוע ממך. התנצלותי על התגובה המעוכבת. המשכתי להיות עסוקה השבוע באריזת פרויקט גדול כמו גם כמה אמצעי בתי ספר. היה תענוג לפגוש אותך השבוע. שוב תודה על שהצגת בבית הספר שלי כמו גם את הזמן הנוסף שנתת לי בעקבות האירוע.
אני מושפל מההצעה שלך ליצור ולבצע אסטרטגיה שיווקית מנצחת לארגון שלך. עם זאת, לאחר התחשבות רבה, החלטתי שההזדמנות הזו, למרות שהיא מפתה, איננה ההתאמה עבורי. בשלב זה אני אמשיך להמשיך בתשוקתי לעסקים בתחום הטכנולוגיה ומוצרי הצריכה.
כמו כן, מכיוון שיש לי הרבה כבוד אליך ומאחל לך בהצלחה בעתיד, אני מרגיש מחויב להזכיר לך את זה. בתור אישה צעירה לא הייתי נוח עם כמה מהדברים שאמרת ועשית (כמו לנשק אותי על הראש, להניח את היד שלך סביבי ולתת לי את כתובת הבית שלך ולהציע להיפגש בסוף השבוע). אמנם אני בטוח שהתכוונת למחוות האלה בצורה סבתאית, רק קדימה שאפשר לפרש פעולות כאלה אחרת.
שוב, אני לא מאחל לך רק את הטוב ביותר בעתיד. אני שמח שנפגשנו ושני אסירי תודה על ההזדמנות לעבוד איתך כמו גם על מה שלימדת אותי בתקופתנו יחד בשבוע שעבר.
בזמן שגייסתי ושקלתי לשלוח את זה, הוא התקשר אלי אחרי שמונה בערב ואמר לי שהוא חשב עלי, שהוא מעוניין להעסיק אותי ושהוא ימשיך להתקשר אליי עד שאענה. ועם זה, לחץ על שלח.
והוא הגיב - תגובה עם הגהה בה הוא "הודה" לי על שלא פירשתי את מעשיו בצורה שגויה, החמיא לכישורי העסקים והזמין אותי להשתתף בכנס בו הוא מארח בעתיד.
קיוויתי שהדוא"ל שלי יעבור אליו, אך נראה שהתגובה שלו מעידה שזה לא המקרה. אבל אני מקווה שלפחות שתלתי את הזרע שיחשוב פעמיים ואז לשנות את מעשיו העתידיים.
ולא משנה מה, אני עדיין שמח שדיברתי. אני חושב שהסיבה שנשים רבות אמרו לי לא להגיד כלום היא כדי שאשמור עלי ושומר עליי. אבל האמת היא שאיש לא צריך להצטייד בהטרדות או אפליה מכל סוג שהוא, בכל סביבה שהיא. יש להגדיר "להיות בטוח" לא כשתתק; אלא במקום זאת, כשמדברים במצבים כמו אלה.
שתיקה היא זו שמונעת מקורבנות מכל הסוגים לברוח מאשמה ובושה. שתיקה היא הדבר שנותן לאנשים מסוימים אישור לעשות את הדברים שהם יודעים שאינם הולמים. נקיטת פעולה, לעומת זאת, היא הדרך היחידה ליצור את השינוי שאתה רוצה לראות בעולם. זה יכול להיות מפחיד, זה יכול להיות לא נוח, ולא, זה תמיד יכול לעבוד - אבל זו ההזדמנות היחידה שיש לנו ליצור עתיד טוב יותר.
