אין ספק שקראת (או לפחות שמעת על כך) את מאמר השער של החודש "מדוע נשים עדיין לא יכולות להיות הכל" באטלנטיק , מאת אן-מארי סלוטר. זה מאמר טוב בכך שהוא נושא חשוב מאוד. יותר אנשים צריכים לדבר בכנות על כך שקשה לאזן בין חיים אישיים שמחים ומוגשמים לחיים מקצועיים מכובדים. אולם המאמר מתעלם מנקודה חשובה: "להחזיק הכל" לא אומר את אותו הדבר עבור כל אישה.
לטענת שחיטה, "לקבל את הכל" פירושו להחזיק משרה גבוהה ובעלת רמה גבוהה במחלקה ממשלתית עמוסה בנוסף להורות לשני ילדים מתבגרים ולהיות אשה, בעוד היא גרה בעיר אחרת מאשר משפחתה. כשהבינה כמה "קשה באופן בלתי צפוי היה לבצע את המשימה שרציתי לעשות בתור פקידה ממשלתית גבוהה ולהיות סוג ההורה שרציתי להיות", היא עזבה את וושינגטון כדי לחזור למשפחתה ולפרופסור שלה בפרינסטון, שם היא מלמדת "עומס מלא על הקורס, כותבת טורים מודפסים באופן מקוון ואונליין בנושא מדיניות חוץ, נותנת 40-50 נאומים בשנה, מופיעה באופן קבוע בטלוויזיה וברדיו, ועובדת על ספר אקדמי חדש."
זוהי ההגדרה שלה לא להסתדר עם הכל - ולמרבה הצער, יש לכך השלכה שגם לנשים שלא מצליחות להגיע לנקודות הגבוהות ביותר בקריירה שלהן.
עלינו לחדש את השיחה הזו. הגרסה של שחיטה ל"שיהיה הכל "נשמעת לי מתישה - אבל זה לא אומר שאני לא חותרת לכל מה שאני רוצה, או שהגרסה שלי ל"הכל" תקפה פחות משלה. זה אומר שאני צריך לעשות בחירות לגבי העדיפויות שאני מעריך בדרכים החשובות לי.
אני לא מציע ששחיטה לא תעדף את משפחתה או תעריך אותה - ברור שהיא כן. אבל מי אומר שההצלחה מסומנת על ידי עמדה רבת עוצמה, או על ידי נישואין או הורות, או ש"יש את הכל "זה האיזון המושלם של שניהם? "יש את הכל" פירושו משהו שונה לחלוטין לאיש מקצוע צעיר, יחיד במנהטן, מאשר לאם שעובדת במשרה חלקית בפרברים. וזה לא הוגן להציע שלאף אחד מהם אין - או לא מבקש שיהיה - הכל.
פמיניסטיות עבדו קשה כדי שנשים יוכלו לבחור. אם כן, מדוע כל אחד מאיתנו לא יכול להבין מה המשמעות של "להיות עם הכל" עבורנו באופן אינדיבידואלי, לפתח הגדרות משלנו להצלחה אישית ומקצועית כאחד, ולכבד זאת זו בזו? בשיחות כמו שחיטה שחלה, אנו קופצים לעיתים קרובות מדי להגדרת "להיות הכל" כשילוב מסוים של עבודה מצליחה והורות מוצלחת, ואנחנו מבססים את כל השיחות והוויכוחים והנקודות שלנו משם. אבל אנחנו צריכים לקחת צעד אחורה.
כן, עלינו לכוון גבוה ולחתור למצוינות. אבל המחשבה שעלינו לשים לב לחזונו של סלוטר "להיות הכל" - או של כל אחד אחר - היא מלכודת המגדירה את הרף להגדרת הצלחה רחוק מהישג יד, ומונעת מכל אחד מאיתנו את ההזדמנות להגדיר לעצמנו מה "הכל" זה שאנחנו רוצים לשאוף אליו.
