יום ההולדת השלושים שלי נמצא בעוד כמה ימים, ועל פי המסורות הרווחות, אני צריך לעשות מהומה על זה. ימי הולדת אבן דרך כמו אלה קוראים למסיבות וקוקטיילים ולהזכיר, ובסופו של דבר, להבין שאתה פשוט לא יכול לשתות כמו פעם.
במקום זאת, אני מסתכל אחורה על עשר השנים האחרונות ועל מסלול הקריירה המתפתל שלי. האם אני איפה שציפיתי להיות בגיל 30? לא בדיוק. חשבתי שאהיה באקדמיה ובמקום זאת אני בשיווק. חשבתי שאעבוד במשרד עם הרבה צמחים וחטיפים בחינם וחצאיות עיפרון, ובמקום זאת אני עובדת מהבית במכנסי יוגה ושותה מכוסות קפה ללא תחתית.
למרות זאת למדתי המון על העולם המקצועי בשנות העשרים לחיי. אולם לעיתים קרובות יותר או יותר לא למדתי את השיעורים האלה בדרך הקשה, ועכשיו אני רוצה לתפוס כל אישה צעירה שאני פוגשת ליד לחמנית הגרביים ולצרוח, "אל תעשו את אותן הטעויות שעשיתי!"
מכיוון שזו לא אופציה חוקית, הנה חמש האמיתות הטובות ביותר שקריירה למדתי מאז שנכנסתי לעולם המקצועי - אלה שרציתי רק להכיר לפני עשור.
1. שאל לא מה החברה שלך יכולה לעשות בשבילך, אלא מה אתה יכול לעשות למען החברה שלך
התפקיד הראשון שלי מהקולג 'היה כעוזר מנהלי במשרד פרסום פורח, וביליתי שם את מרב האנרגיה שלי בניסיון להוכיח לאנשים סביבי שאני חכמה מכדי להיות עוזרת אדמיניסטרטיבית. ניסיתי לתזמר שיחות שיאפשרו לי להזכיר כלאחר יד את הדברים שנחשבו להישגי הגדולים ביותר. בינתיים הגשתי בהתחלה דוחות הוצאות ופגישות מתוכננות, וחשבתי איך כל הכישרון שלי פשוט יבזבז. עשרה חודשים אחר כך התפטרתי וברחתי ברחבי הארץ ללימודי תואר שני כי הרגשתי כאילו התפקיד פשוט "לא הולך לשום מקום."
חמש שנים אחר כך, זיהיתי את אותו סנטימנט אצל גבר צעיר שניהלתי כשהוא התלונן ואחר כך התפטר מכיוון שתפקידו "לא התחדש לבנות". באותו הרגע הצלחתי להצביע על מה שהיה כל כך מתסכל בעבודה עם אותו, בתורו, מה שבטח כל כך מתסכל בעבודה עם צעיר ממני. הוא ושנינו הנחנו שמטרת התפקיד הייתה לעזור לנו, שמדובר באבן דריכה למשימה גדולה וטובה יותר. אבל מה שלא הבנו הוא שחברות לא קיימות כדי לעזור לצעירים לצמוח. הם קיימים כדי להרוויח כסף. ואם אנשים גדלים בתהליך, זה בונוס.
הדרך הטובה ביותר - הדרך היחידה - לצמוח בעמדה היא לנתב את כל האנרגיה שלך לסייע למעסיק שלך להצליח, ללמוד כמה שיותר על יעדי החברה שלך, ולקבוע כיצד תוכל לעזור להשיג אותם. "ההתפתחות האישית" שלך צריכה להיות משנית: תוצאה של העבודה ולא את הנהג שמאחורי העבודה.
2. כל אם איננה אמך (אותו דבר לגבי אבות)
בתחילת הקריירה שלי, נטיתי לחשוב שהורים שעבדתי איתם הם כמו הורי - מתעניינים בלי סוף בלי להיות חמושים במטמון של עצות בלתי נגמרות להעניק לי. זה בעצם נדרש להפוך לאם בעצמי להבין שהרגשות האלה מוגבלים לרוב לצאצאים של האדם.
בעוד עמית מבוגר יכול להפוך למנטור שלך, בהנחה שלחברי הצוות הבכיר יש רגשות אבהיים או אמהיים כלפיך, אתה יכול להשתבש להחריד. לבקש הנחיות בקריירה מדי פעם זה דבר אחד, אבל לפנות לעמית לעצה שתבקש מהורים בדרך כלל חוצה גבולות אישיים. שלא לדבר על כך שאתה יכול להתפרש כחוסר כבוד למומחיותם המקצועית או להתמודד עם עמיתיהם הבוגרים כדמויות אם או אב ששללו עצות אישיות. והדבר האחרון שתרצו לעשות הוא להתנכר לוותיקים בתחומכם (או להדגיש את פער החוויות - המקצועי והאישי - ביניכם).
3. קבעו איזון בריא בין חיים לעבודה לפני שתצטרכו לעשות זאת
אני מסכים עם עצתה של שריל סנדברג שנשים צריכות להמשיך באגרסיביות לשאיפות הקריירה שלהן לפני שיהיו להן ילדים, כדי שיהיו ממוקמות טוב יותר לשעות גמישות ומשכורת ברת קיימא בעת הקמת משפחה. אך כפי שכתבתי לפני מספר שבועות, חשוב לא פחות לקבוע הנחיות אישיות לאיזון סביר בין חיי העבודה לפני שילדים (או התחייבויות אישיות אחרות, כמו מחלה או טיפול בבני משפחה מבוגרת) יוצרים את הכרח.
לא הצלחתי לקבוע לעצמי את הסטנדרט הזה באחת מתפקידי הניהול הראשונים שלי והפכתי במהרה למשאב 24/7 ללקוח קשה במיוחד. לקחתי את שיחותיהם בשעת ערב מאוחרת, נעניתי לטקסטים מוקדם בבוקר וטסתי למשרדיהם לעתים קרובות יותר מכפי שגודל חשבונם ראוי. טעיתי בטעות ובלחץ מתמיד זה להצלחה מקצועית, ולא ראיתי שלא רק שהלקוח בקושי שווה את המאמץ מבחינה כלכלית, אלא שאני יוצר לעצמי את הבעיה בכך שסירב להציב גבולות סבירים.
קבע את סדר העדיפויות בפעילויות "מחוץ ללימודים" שאתה אוהב ואל תחשוש לקבוע ציפיות לתזמון עם עמיתייך ולקוחות. פעולה זו תעזור לך להישאר מאושרת, מאוזנת ושפויה, אך תראה גם לעמיתים שלך ומעבידך שאתה מתחשב בזמנך ומחויב לתשוקות שלך. באופן דומה, כאשר יש צורך בהסתגלות לחיים בעבודה בהמשך החיים, המעבר יהיה פחות צורם לך ולבוס שלך.
4.
לכולנו יש שני סוגים של חולשות: אלה שאנו מספקים כששואלים אותנו "מהן החולשות הגדולות ביותר שלך?" בראיון, והחולשות שלנו בפועל, אלה שאנחנו לעתים נדירות מודים לעצמנו אך מזדהים בקלות באנשים אחרים. סוג החולשה האחרון הוא בדרך כלל הרגל התנהגותי - כמו לאבד את העשתונות או להתסכל בקלות - וזה יכול להזיק לקריירה שלך אם אתה נותן לו להתבגר. ולמרות שפשוט הכרה בחולשה לא תגרום לה להיעלם, להזכיר לעצמך את החולשה ולאסור על עצמך במודע להפגין זאת יכולה לחולל פלאים.
לדוגמה, בכל פעם שאני מתחיל בתפקיד חדש, אני מזכיר לעצמי שכתוצאה מהטלטלות מיום הראשון אני יכול לעשות רושם ראשוני הגובל בצחקוק. התאם את זה עם הקול הגבוה שלי, וחברי לעבודה החדשים כבר שולחים דוא"ל ל- HR על חוקי עבודת ילדים. אז אני מזכיר לעצמי את הנטייה הזו ואז מתגונן בה באופן פעיל (המעבר שלי: השתמש במילה קללה קלה תוך 90 הדקות הראשונות של היום). אני עושה את אותו הדבר לפני שאני פוגש לקוחות בפעם הראשונה או נכנס לפגישה חשובה. הרגלים אלה לא ייעלמו קסם, אבל אימון עצמי להיות מודע אליהם עזר לי לשלוט ואף להתגבר על כמה (כמו קול מצגת רעוע או להרים את כתפי לאוזניי כשאני לחוצה).
5. הו למען השם, פשוט תפסיק לעשן
הפסקתי לעשן בינואר (השנה) של השנה שבה סיימתי את המכללה. במילים אחרות, ביליתי שנתיים טובות לגמרי בשנות העשרים לחיי בניסיון להפיל כמה מעשור מאוחר יותר, וזה עדיין מפריע לי.
תתחרט על הרבה דברים שאתה עושה בשנות ה -20 לחייך, אבל להפסיק לעשן לא יהיה אחד מהם. תשמחו שלא תהיו חלק מקבוצת העובדים המצטמצמת שמצטופפת במרחק של מטר וחצי מכניסה לבניין. תבחין שהמוכרים שלך יושבים קרוב יותר לשולחן הישיבות. ותחסוך נתח גדול מהכניסה שלך למשכורת בינונית.
בסך הכל, הלוואי שהעצמאי שלי עם 20 ומשהו היה קצת יותר סבלנות וקצת יותר חוצפה. אבל ביום ההולדת ה -30 שלי, כשאשתה שתי כוסות יין ויתמוטט למיטה ברבע אחרי 10, אהיה חכמה יותר ללמוד את האמיתות האלה, בצורה זו או אחרת.
