בשנים המעצבות בהן לא הייתי בטוח לגמרי מה אני רוצה לעשות עם חיי, איכשהו השתכנעתי שאני רוצה להיות מגיש חדשות.
לכן, באחד הסמסטרים האחרונים שלי בקולג ', קיבלתי סטאז' בתחנת חדשות מקומית. ראיתי את זה כדרך אבן דרך למה שחשבתי שתהיה קריירה ארוכה ומוצלחת בעיתונות המשודרת, והייתי להוט להכות את האדמה בריצה ביום הראשון שלי.
במשך כל השבועות הבאים ביליתי שעות בקטלוג קלטות ישנות, הצללת כתבים על משימות וצפייה בצהריים ששודרה מחדר הבקרה. אבל, הנה החלק שהפתיע אותי: בכל פעם שהציעו לי את האפשרות לנסות משהו חדש ולצבור קצת ניסיון יקר, אני נכבה.
כשכתב שאל אם אני רוצה לעשות קטע מול המצלמה, סירבתי. כשמנהל החדשות שאל אם יש לי רעיונות במהלך פגישת הבוקר שלנו, נדתי בראשי. כשכתב אחר התנדב לעזור לי להקליט קריינות, העמדתי פנים שיש לי משהו דחוף יותר לטפל בו.
"מה לא בסדר איתי?" חשבתי לעצמי כשהתחבאתי זמן רב מדי בדוכן אמבטיה. כל שאר המתמחים תפסו את המושכות, הכניסו את עצמם לשם וקבלו חוויה מדהימה מתחת לחגורותיהם. מדוע הייתי כל כך עצלן? מדוע היה חסר לי פתאום את הדחף ואת מוסר העבודה עליו התגאיתי?
ואז בוקר אחד, כשעברתי במדרגות לחדר החדשות, הייתה לי סוג של תפיסה: לא ממש אהבתי את זה. למען האמת, די חששתי לצאת מהסטאז 'ליום ולמחרת.
נפלתי במלכודת שכנראה מצאנו את עצמנו בה בעבר: התבלבלתי אי-התעניינות מוחלטת עם עצלנות. לא הייתי מתמחת חדשות חסרת דעות כי לא הייתי מחויבת. לא, הייתי מתמחה בחדשות כי פשוט לא רציתי להיות מתמחה בחדשות.
עצלות לעומת חוסר עניין
זהו מושג שטוני סטבלביין בוחן ברהיטות בתפקידו ל"אנשים טובים יותר ", בו הוא מדבר על כך שמעולם לא הצטיין בבית הספר.
שקול אילו סיפורים אתה מספר לעצמך על מה שאתה לא יכול לעשות. האם באמת אחד מאותם מצבים של חוסר עניין שאתה מסתובב לכישלונות אישיים? "
מבחינתי היו המון פעמים שבלבלתי בין השניים. אני תמיד מתקשה להניע את עצמי לצאת לריצה - לא בגלל שאני שונא להתעמל, אלא בגלל שאני לא מתלהב מריצה ספציפית. אני מעדיף לרכוב על האופניים שלי או להשתתף בשיעור כושר קבוצתי. נהגתי לקבל משימות ניהול מדיה חברתית מלקוחות הפרילנסרים שלי, אבל תמיד היה לי הכי קשה לשבת ולעשות את הפרויקטים האלה. מסתבר, אני פשוט לא נהנה מתחום העבודה הזה.
כמובן, חתיכת בגרות גדולה כוללת צורך לעשות דברים שלא תמיד תרצו לעשות, וכנראה שזה לא ישתנה בזמן הקרוב. לרוע המזל, ההכרה בכך שאתה לא מתעניין במשהו לא תמיד אומר שאתה יכול להימנע ממנו לנצח.
עם זאת, הלקח החשוב לקחת אותו הוא זה: רק בגלל שאתה מתקשה להגיע למוטיבציה להתמודד עם משהו, לא הופך אותך אוטומטית לעצלנית, חסרת תועלת או בלתי מסווגת. כמו שהייתי כמתמחה בחדשות, אתה יכול פשוט להמשיך ביעדים הלא נכונים.
ואתה יודע מה? ההכרה בכך היא הצעד הראשון להבין מה אתה רוצה לעשות.
