כשגיליתי לראשונה שאני בהריון, הדבר האחרון שבמחשבה שלי היה איך לשתף את הבשורה בחדשות עם הבוס שלי. הייתי מודאג יותר מאיך שאני מתכוון להכניס בן אדם שלישי לבית הקטנטן שלי ולהצליח לגדל ילד מודע חברתית עם נימוסים יפהפיים והערכה עצמית גבוהה בזמן שהטופ מודל הבא של אמריקה ו- Grand Theft Auto עדיין היו שם בחוץ העולם.
אבל ככל שההיריון שלי התקדם, מהר מאוד התעסקתי במשימה הבלתי נמנעת לחלוק את החדשות עם המנהל שלי. מצד אחד, להגיד לו תהיה הקלה. לא הייתי צריך יותר להסתיר את התשישות שגרמה לי לרצות לעזוב את העבודה ולעלות למיטה עם ליטר גלידה בסביבות שלוש אחר הצהריים בכל יום. יכולתי להפסיק ללחוש "דקאף, בבקשה!" כשהלכנו לשתות קפה, עד כדי הטרדה של הבריסטה המתבגרת.
מצד שני, לספר לו - ולכולם במשרדי - הפחידו אותי. האם יתייחסו אלי אחרת? האם יועברו לי הזדמנויות מנהיגות או פרויקטים ארוכי טווח?
כמו כל אם לעתיד מודרנית, התייעצתי עם כמה מאלפי הספרים והאתרים שהמליצו לי על ידי חברים ובני משפחה לייעוץ. בעוד שחלק מההנחיות היו מועילות (לדוגמא, תנ"ך ההריון למה לצפות כשאתה מצפה ממליץ לך ללמוד על מדיניות חופשת הלידה של החברה שלך מראש ולקרוא על זכויות העובדים ההרות שלך במדינה), מקורות אחרים נראו מיושנים ומיושנות, מעודדות נשים לשנות את תחומי האחריות שלהן בשלב מוקדם של ההיריון "להימנע ממתח ועייפות" ולהמשיך במשטר האיפור והשיער הרגיל שלהן, כדי להימנע מלהראות "מרושל".
למרבה המזל, כשסיפרתי למנהל שלי, הוא לא רק התלהב, אלא גם מאוד תומך ומרגיע (ההפך הגמור מהדרך שבה התנהג בחלום שלי הנגרם על ידי הורמונים, בו הוא אמר לי שההריון שלי היה "באמת באמר" ואילץ אותי לקרב את שולחני לחדר הנשים).
אבל אני לא אומר שזה היה קל. עכשיו כשעברתי את זה, הנה כמה טקטיקות קונקרטיות להתקרב לדיון שעלול להרגיש לא נוח.
1. ספר קודם לבוס שלך. פרק זמן.
מתתי לספר לעבודה שלי BFF על ההריון שלי. כל מה שיכולתי לעשות כדי שלא לשלוח לה טקסטים בזמן שבדיקת ההיריון הושחתה בשתן שלי. אבל ככל שאני סומך ואוהב אותה, ידעתי שהיא תגיד לאדם אחד. והאדם הזה יספר עוד ועוד, ועוד ועוד עד שהתפוצצה החדשות על ציר הזמן שלי בפייסבוק.
אם כמוני אתה קשור חברתית לקולגות שלך באמצעות פייסבוק או, הבוס שלך צריך להיות האדם הראשון שיודע במשרד שלך. לא משנה עד כמה המנהל שלך חושב קדימה, הוא יתנופף לו אם יגלה דרך הגפן ולא באמצעות שיחה מקצועית אתך.
2. המתן עד שתושלם מסך השליש הראשון
מרבית מדריכי ההיריון נרתעים ממתן צירי זמן ברורים לחשיפת החדשות. כל הריון הוא שונה, הם אומרים, וכמה נשים, כמו אלו שמוצאות עצמן חולות בוקר, אולי תרצו להגיד עבודה מוקדם בהריון מכיוון שקשה להסתיר התקפי בחילה. נשים אחרות עשויות לרצות לחכות זמן רב ככל האפשר, עד 18-20 שבועות, במיוחד אם יש להם סקירת ביצועים או פרויקט גדול אחר שעומד לפניו.
אמנם אני מסכים שכל הריון הוא ייחודי, ובעוד שאני לא רופא, כל איש מקצוע בתחום הבריאות שביקשתי (שני רופאים ואחות) וכל אישה בהריון שהתייעצתי (לא מעט) חיכו עד לאחר הראשון שלהם מסך השלישייה (אולטראסאונד ממושך הבודק את התפתחות התינוק ומודד את הסבירות למומים מולדים ותסמונת דאון), ואז אמרו לבוסים שלהם זמן קצר לאחר מכן. בשלב זה, אתה נמצא בסיכון נמוך בהרבה להפלה, ואתה (כנראה) עדיין לא מראה.
3. אל "תפר" את החדשות, שתף אותו
תמיד אהבתי תינוקות, אבל מעולם לא הייתי סנטימנטלית לגבי הריון. לא פינטזתי על קניות למכנסי ג'ינס ליולדות או אספתי פריטים לחדר הילדים שלי. אבל הכל השתנה. עכשיו כשאני חווה את זה בעצמי, אני בודק בכפייה את בטני בצמיחה ונמצא בסכנה מסכנת להזדקק לפינטרבנציה.
עם זאת, כשהתכוננתי לפגישה עם המנהל שלי, הרגשתי מחויב להעיד על הכרזתי בביטחון שהפרודוקטיביות שלי לא תסבול וכי אני מתכוון לחזור אחרי חופשת הלידה. במבט לאחור, בעוד שהערות המעקב הללו לא כאבו, לא הייתה שום סיבה להתייחס להריון שלי כאל בעיה במשרד. המנהל והבמאי שלי התלהבו מהחדשות והבטיחו לי שיש לנו לא מעט זמן להחליט על לוגיסטיקת חופשת לידה.
אני מבין שכל אמא אולי לא תקבל תגובה חיובית כזו, אך ללא קשר לתרבות המשרדית שלך, אתה לא אמור להרגיש מחויב למסגר את האימהות הממשמשת ובאה כמכשול או אי נוחות. קיבלת את ההחלטה הזו ואתה (בתקווה) מרוצה. אל תרגיש אשמה על היותך אמא נלהבת להיות.
אין דרך "נכונה" לומר למנהל שלך שאתה בהריון - מדריכי ההריון צודקים לפחות לגבי זה. אבל אם אתה מוצא את עצמך מקבל רגליים קרות, זכור שאתה לא האישה הראשונה ולא האחרונה להיכנס להריון, וזה משהו שרוב המעסיקים מצוידים היטב להתמודד איתו.
למען האמת, מאז שסיפרתי לצוות שלי, אני מופתע כמה מעט השתנה. מלבד המבט המודאג מדי פעם בגודל הארוחות שלי, ברוב הימים עמיתי לעבודה כמעט ולא מזכירים את ההריון שלי. אני שמח שסיפרתי למנהל שלי מתי כן - ואני רגוע לאין ערוך עכשיו כשאני לא סוחב איתי סוד, יחד עם עובר בגודל אפרסק.
