בעוד שבוע, "הפסקה" של הקיץ תתחיל, ואני אקפץ למערכה השנתית שלי להיות אמא להישאר בבית במשך שלושה חודשים. אבל עד אז, ומאז ינואר כשנגמרה חופשת הלידה שלי, הייתי במצב איזון, מנסה להיות מורה בעבודה ואמא בבית.
בחלק מהימים, איזון בין העבודות הללו ניתן לניהול ושמחה, אך בימים רבים אני מסתובב עם ריגול על הסוודר שלי ומוצץ בכיסי, נאבק בדרישות העבודה והבית. עם זאת, מכיוון שזו הפעם השנייה שלי שחוזר לעבוד (הבן שלי בן שלוש, והבת שלי בת שמונה חודשים), מצאתי כמה אסטרטגיות שיעזרו לי לשפר את ההצלחה שלי בשני המקומות: חצאיות עיפרון וקשר עין .
הם אולי נשמעים קצת מוזרים, אך הם גם פשוטים להפליא - ויעילים.
1. מצא את תלבושת הכוח שלך
לפני שהיו לי ילדים, לבשתי כל מיני תלבושות לעבודה - חצאיות זורמות, מכנסיים ארוכים, קפריס, אתה קורא את זה. אבל אם היית בא לראות אותי בעבודה בסמסטר הנוכחי, היית מוצא אותי כמעט ללבוש חצאית עיפרון.
בחרתי במלתחה זו מסיבות רבות. ראשית, חצאית העיפרון שלי מסתירה בעיקר את בטני שלאחר התינוק, שהיא הטבה נחמדה. עבור אחרת, לבוש בגד לטיפוח - כמו המדים שהתלמידים שלי לובשים - חוסך לי המון זמן והופך את בחירת הבגדים לחלק קל יותר מהבקרים הקדחתניים שלי.
אבל בעיקר אני לובשת חצאיות עיפרון מכיוון שהן גורמות לי להרגיש שליטה. אני לא ממש בטוחה למה, אבל משום מה, גם כשהבוקר כולל זעם ופריצת חיתולים, כשאני מגיעה לעבודה נראית חדה, אני מרגישה שיש לי דברים קצת יותר ביחד. בכנות, זה מפתה להתלבש יותר באופן אגבי השנה - אחרי הכל, נולדתי תינוק בספטמבר - אבל החלטתי ללכת בדרך ההפוכה. אני מתלבש כאילו אני בשליטה, ואז אני מרגיש יותר בשליטה, לא משנה מה יביא היום.
אולי תמצאי בגד אחר שגורם לך להרגיש עוצמתי, אבל מבחינתי זה סוודר שחור וחצאית עיפרון. (אם אתה תוהה, יש לי שני חצאיות שחורות, אפור, פסים ואפילו ורוד - אני לובשת את זה היום.)
2. קשר את העין שלך
אחרי שנולד בני, ממש נאבקתי ברגשות אשם כשחזרתי לעבוד. לא הרגשתי כמורה טוב ולא הרגשתי כמו אמא טובה. ולמרות שלעתים אני עדיין נאבק בזה, מצאתי טכניקה שעוזרת לי להרגיש טוב יותר בשני התפקידים שלי: קשר עין.
הרשה לי להסביר. אני באופן אישי מרגיש שהאתגר הגדול ביותר בפנים של אמהות עובדות הוא להיות בכל מקום בו אנו נמצאים. אנו מייחלים לבית כשאנחנו במשרד, ואנחנו אובססיביים לגבי רשימת המטלות של העבודה שלנו כשאנחנו נהנים מהילדים שלנו. לאחרונה, ספר הורות שקראתי הציע להגביר קשר עין, וזה עוזר! כשאני בבית הספר אני מנסה להביט בעיני תלמידי ושותפי לעבודה, מה שעוזר לי לעסוק ולהיות נוכח יותר בשיחות הללו (כבונוס, אני חושב שהם מעריכים גם את זה).
אבל אסטרטגיה זו עוזרת ביתר שאת. כשאני עם הילדים שלי, אני מנסה להסתכל עליהם בעיניים כמה שיותר. זה לא נשמע כמו הרבה, אבל זה עוזר לי להרגיש שאנחנו באמת מתחברים. זה גם עוזר לי להרחיק את העיניים מהודעת הדוא"ל שלי לעבודה, וזה נחמד. והכי חשוב, עם זאת, זה עוזר לי להרגיש שאני באמת בבית כשאני בבית, וזה עניין גדול.
אני מתרגש למדי לקראת הקיץ, אבל אני גם גאה בעצמי שהצלחתי לעבור את הסמסטר הראשון כאמא לשניים. היו לי כמה ימים קשים באמת, אבל היו לי גם הרבה ימים טובים, מרגישים עוצמתיים ומחוברים. אני אסיר תודה על כך. למעשה, אני יכול פשוט ללכת לקנות לעצמי חצאית עיפרון נוספת לחגוג.
