לפני שלוש שנים החודש, ניצלתי קפיצת מדרגה גדולה של אמונה. על מה שנראה כמו גחמה, התפטרתי מעבודתי בחברת תוכנה בסן פרנסיסקו, מכרתי את המכונית, הרהיטים והחפצים שלי, מסרתי כמעט את כל בגדי לצדקה וטסתי לכיוון אחד לניו יורק עם מזוודה אחת ו חולם.
כל זה קרה בעוד כ 48 שעות. כשהרכבתי בזהירות את חלקי הפאזל, סיפרתי למעט מאוד אנשים על מה שאני עושה. רק לפני שנסעתי לשדה התעופה, התקשרתי לאמא שלי, שאני קרובה איתה להפליא, כדי לספר לה מה קורה.
ידעתי שזה הדבר הנכון ביותר עבורי לעשות, ולא רציתי ששום קול אחר יעיב את שיקול דעתי הטוב יותר. כשהגעתי לניו יורק, לא היה לי מושג מה יהיה הלאה - אבל ידעתי שכל מה שיהיה צריך להיות טוב יותר.
זה היום שהמסע שלי התחיל. זה היה היום בו הייתי חופשי לשוטט, לחקור, להתנסות, לעקוב אחר ליבי ולגרום לדברים הנכונים לקרות מהסיבות הנכונות. כמובן שלא הכל השתנה בן לילה. שלוש שנים אחר כך, עכשיו אני מרגיש שהגעתי לחיות בתנאים שלי. ועכשיו, החזון שלי - לעצמי ולעולם - ברור.
אבל זה רק צד אחד של הסיפור. הצד האחר, ואולי גם יותר חשוב, טמון בכל מה שקרה לקראת היום שעזבתי את סן פרנסיסקו. אני מכנה זאת תקופת הכאב לפני המסע. הייתי אבוד, מבולבל ולא בטוח לגבי רצוני מהחיים. לקחתי כישלון באופן אישי, הלכתי על חבר'ה שלא היו זמינים מבחינה רגשית ואכפת לי יותר מדי מהציפיות של אנשים אחרים ממני. נראה לי שמח, אבל עמוק בפנים, היה כל כך הרבה מה לחשוב ולחקור. התקופה הזו לימדה אותי על מה שלא רציתי מהחיים.
אם אתה נמצא במקום דומה שאתה יודע מה אתה לא רוצה ואתה מרגיש שאתה בדרך הלא נכונה, הנה איך מצאתי את דרכי.
1. עשה מה שאתה יכול עם מה שיש לך
למרות שהתפקיד בסן פרנסיסקו לא היה מושלם, נתתי את מה שהיה לי לחוויה. טיילתי ברחבי הארץ כדי לדבר בכנסים ולפגוש אנשים מדהימים בעולמות האינטרנט והשיווק, עם חלקם אני עדיין קרובה היום. למדתי על עולם התוכנה של הקהילה הארגונית (והבנתי שזה לא כל כך מעניין אותי). אבל המיטב ממה שהיה לי לאורך כל הדרך הוביל אותי לגלות מה אני אמור לעשות.
2.
במשך רוב הזמן שעבדתי בעבודה הזו משהו הרגיש חסר. מצאתי את עצמי חסר את התשוקה העמוקה והדחף שהגיעו לי באופן טבעי כל חיי. ידעתי, עמוק בפנים, שהעבודה שביצעה אינה העבודה שהייתי אמורה לעשות. בכל חודש בערך, במיוחד בחצי השנה האחרונה שהייתי שם, הקול הפנימי שלי הזדחל פנימה כדי להזכיר לי את זה. כשניסיתי להסביר לאנשים איך אני מרגיש, הם הביטו בי כאילו הייתי משוגע. בעיניהם, היה לי מזל שיש לי עבודה במיתון. אבל ידעתי טוב יותר.
3. הגדירו מחדש את ההצלחה
היה לי משכורת נהדרת שהעניקה לי את כל מה שרציתי באותה תקופה. היה לי ארון בגדים נהדר, גרתי בדירה יפהפייה שמשקיפה על גשר שער הזהב ויצאתי לארוחות ערב נחמדות. שתיתי יותר יין ממה שאכפת לי להזכיר לעצמי. אנשים קראו לי מזל.
אבל לא הרגשתי מזל. כל הדברים שהיו לי - אף אחד מאלו לא היו הדברים שבאמת רציתי. לא היה אכפת לי מהבגדים או מהדירה. הכל רק דברים. הדברים שהיו ברשותי התחילו להיות בעלי. רק אז הבנתי שיש לי הזדמנות להגדיר מחדש את ההצלחה. בשבילי זה לא היה קשור לכסף או דברים. זה היה - ועדיין הוא - על הרגשת הגשמה ומשמעות עמוקה, ביטול אומללות מחיי, והתנסות בהתקדמות בכל יום. ברגע שהגדרתי מחדש את ההצלחה, התברר הרבה יותר מה האפשרויות העומדות לפני.
4.
הדובדבן שבקצפת בעיניי היה כאשר עמית, חבר בסצנת ההפעלה של סן פרנסיסקו ומייסד החברה שלו עצמו, הראה לי שהוא מאמין בי. כשאמרתי לו את התוכנית שלי לעבור לניו יורק - עדיין בשלבים המתהווים - השאלות היחידות שהיו לו עבורי היו "למה לא?" ו- "מה הכי גרוע שיכול לקרות?"
הוא היה האדם הראשון שהרגשתי שהבין מאיפה אני בא. הוא זה שעודד אותי ללכת ולקפוץ. תוך עשרים דקות משוחח עם עמית, קטעי הפאזל החלו להיווצר בראשי. להחזיק מישהו כזה, שמאמין בך כל כך, לא יסולא בפז כשאתה לוקח את הקפיצה.
5. בחר משהו
לא היה לי מושג מה רציתי כשהגעתי לראשונה לניו יורק. ידעתי רק מה אני לא רוצה. אז החלטתי לבחור משהו, כל דבר, שנראה מעניין. תיארתי לעצמי שלבחור במשהו זה דבר טוב יותר מאשר לבחור שום דבר בכלל, והדרך היחידה שאנו מבינים מה אנחנו באמת רוצים מהחיים היא כשאנחנו יוצאים ובעצם עושים משהו.
אז בחרתי סטארט-אפים. בניו יורק הייתה סצנה מתפתחת, משחקתי עם מחשבים ואינטרנט מאז ילד צעיר, וזה נראה כמו התאמה מושלמת.
6. לגרום לזה לקרות
עם המטרה הזו בראש, שאלתי את עמית גופטה אם אני יכול להיות הבעיטה הצדדית של החוף המזרחי של החברה שלו, פוטוג'ו. הגשתי שלושה רעיונות לחברה, והסברתי לו איך הם יעבדו ומדוע הם יועילו לעסק שלו.
וזה עבד: הסכמנו לעסקה בה אקבל קיצוץ בכל העמלה במכירות משותפויות או מבצעי מודעות שנחתתי. קיבלתי היכרות עם Tumblr, Vimeo, Busted Tee ו- Thrillist, בין חברות סטארט-אפ ואנשים אחרים בקהילה. עם הגיבוי של עמית, מצאתי את עצמי מהר מאוד מתחבר לאנשים בסצנת הטק של ניו יורק. הרווחתי כמה אלפי דולרים, והרבה מערכות יחסים שלא יסולא בפז.
וזו הייתה נקודת המוצא שלי. במבט לאחור, הנה עצתי: אם יש לך כניסה עם חברה שמתיישרת עם ההגדרה החדשה שלך להצלחה, תהיה אסרטיבי וספר להם איך אתה רוצה לעזור. אם הם אומרים לא, המשיכו לנסות עד שתמצאו אחד שאומר כן.
אם אתה מוצא את עצמך מרגיש שאתה בדרך הקריירה הלא נכונה, אל תיבהל. בצע את ששת הצעדים הראשונים האלה, ואני מבטיח שתתחיל ללכת בדרך שתואמת יותר את החיים שאתה מדמיין. אם אתה תוהה מה קורה ברגע שאתה באמת עושה את הצעד - כיצד לתמוך בעצמך, לפגוש את האנשים הנכונים, להבין מה אתה באמת מתכוון לעשות - זה מה שנקבל עוד בשבוע הבא. המשך לעקוב!
